Substantive
Wurzel עבר
Genus MASKULIN
עֻבָּר
ubar
fetus, embryo
Status absolutus
| Sg. | Pl. |
|---|---|
|
עֻבָּר
ubar
|
עֻבָּרִים
ubarim
|
Status constructus
| Sg. | Pl. |
|---|---|
|
עֻבַּר־
ubar-
|
עֻבְּרֵי־
ubrei-
|
Formen mit pronominalen Suffixen
1. Person
| Sg. | Pl. |
|---|---|
|
עֻבָּרִי
ubari
|
עֻבָּרֵינוּ
ubareinu
|
2. Person
| mask. Sg. | fem. Sg. | mask. Pl. | fem. Pl. |
|---|---|---|---|
|
עֻבָּרְךָ
ubarcha
|
עֻבָּרֵךְ
ubarech
|
עֻבְּרֵיכֶם
ubreichem
|
עֻבְּרֵיכֶן
ubreichen
|
3. Person
| mask. Sg. | fem. Sg. | mask. Pl. | fem. Pl. |
|---|---|---|---|
|
עֻבָּרוֹ
ubaro
|
עֻבָּרָהּ
ubara(h)
|
עֻבְּרֵיהֶם
ubreihem
|
עֻבְּרֵיהֶן
ubreihen
|
Siehe auch
- noun אוּנִיבֶרְסִיטָה
- noun הַעֲבָרָה
- conjunction כַּעֲבוֹר
- adverb לְשֶׁעָבַר
- noun מַעְבּוֹרֶת
- noun מַעֲבָר
- noun מַעְבָּרָה
- noun מַעֲבָרוֹן
- noun עֲבִירָה
- noun עֲבֵירָה
- noun עָבָר
- verb לַעֲבוֹר
- verb לְעַבֵּר
- verb לְהַעֲבִיר
- verb לְהִתְעַבֵּר
- adjective עִבְרִי
- noun עֲבַרְייָן
- noun תַּעֲבוּרָה